אז מה קובע חוק חופשה שנתית?

חופשה שנתית

לאחרונה פנו אלי יותר ויותר מעסיקים בשאלות הקשורות לחופשה שנתית.

הם מבקשים לדעת איך מחשבים לעובד ימי חופשה, האם אי ניצולם מביא לאיבודם ומתי, האם אפשר להוציא עובד לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת וכד'.

אז בואו נעשה קצת סדר:

אם חוזה העבודה האישי של העובד לא אומר אחרת, ולא חלים שום הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה על תנאי העובדה של העובד, מה שקובע לעניין זכויות החופשה הוא חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.

אז מה קובע חוק חופשה שנתית?

1. כל עובד זכאי לחופשה שנתית, כבר מתחילת עבודתו. צבירת ימי החופשה מתחילה מהיום הראשון לעבודתו של העובד. להוציא חריגים, החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה או במשך שנת העבודה שלאחריה, בתאום כמובן עם המעסיק.

2. מעסיק חייב לנהל רישום של צבירת ימי החופשה של העובד ומועדי ניצולם. מומלץ לנהל טבלאות אקסל לעובדים בהנהלת החשבונות. מומלץ גם להכין טופס בקשה ליציאה לחופשה שכל עובד ימלא באופן מסודר ולתייק בתיק האישי שלו. חובה לנהל מעקב של ניצול ימי חופשה וצבירתם בתלוש השכר באופן גלוי.

3. אורך החופשה : לעניין אורך החופשה ישנם שני פרמטרים שמשפיעים – האחד, הוא כמה ימי עובדה עובד העובד בשבוע (5 ימים או שישה ימים במשרה מלאה), שכן צריך להבין שמה שכתוב בחוק מתייחס לימים קלנדריים, זאת אומרת שכלולים בהם ימי שישי וימי שבת. והדבר השני, הוא כמה ימי עבודה יש לו בסה"כ בשנה.

עובד המועסק 6 ימים בשבוע זכאי לצבירה של 14 ימי חופשה קלנדרית בכל שנה ובמשך 4 השנים הראשונות לעבודתו, זאת אומרת שכל שנה הוא צבר 12 ימי חופשה שהם ימי עבודה , או במילים אחרות, בכל חודש מגיע לו 1 ימים צבירת ימי חופשה.

עובד המועסק 6 ימים בשבוע, זכאי גם הוא לצבירה של 14 ימי חופשה קלנדרית בכל שנה ובמשך 4 השנים הראשונות לעבודתו. אבל, בגלל שהוא לא עובד בימי שישי ושבת, מתוך 14 ימים קלנדריים, למעשה מדובר רק ב- 10 ימי חופשה שהם ימי עבודה. לכן עובד המועסק במשך 5 ימי עבודה בשבוע, צובר בכל חודש 10/12 = 0.833 ימים בלבד.

החל מהשנה החמישית, הוותק של הועבד במקום העבודה משפיע על כמות הימים שהוא צובר: בשנה החמישית זכאי עובד ל- 16 ימים קלנדריים. המשמעות היא שעובד העובד במשך 6 ימים בשבוע, זכאי ל- 14 ימי חופשה שהם ימי עבודה, ועובד שעובד 5 ימים בשבוע זכאי ל- 12 ימי חופשה שהם ימי עבודה בלבד.

בשנה השישית, עובד זכאי ל- 18 ימי חופשה קלנדריים, זאת אומרת שעובד העובד 6 ימים בשבוע, זכאי ל- 16 ימי חופשה שהם ימי עבודה, ועובד העובד 5 ימי חופשה זכאי רק ל- 14 ימי חופשה שהם ימי עבודה.

עובד שעובד במשרה חלקית, זכאי לפחות ימי חופשה. צריך לעשות חישוב ביחס ל 200 ימי עבודה בשנה או ל- 240 ימים, תלוי בנסיבות.

4. אם העובד עבד פחות מ- 75 ימים אצל אותו המעסיק או אותו מקום עבודה, הוא לא זכאי לצבירת ימי חופשה אבל הוא יהיה זכאי ל- 4% משכר העבודה שלו.

5. אם בזמן החופשה העובד: שירת במילואים או חלה או חל חג או חלה חופשת לידה או חלו ימי אבל או חלו ימי שביתה – החופשה נפסקת לאותם הימים ויש להשלים לעובד את יתרת ימי החופשה שלו.

6. בזמן ההודעה המוקדמת לא ניתן לחייב את העובד לנצל ימי חופשה, אלא לאחר 14 ימים של ההודעה המוקדמת.

7. תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות 14 ימים מראש. לא ניתן להעניש או להשעות את העובד ע"י הוצאתו לחופשה מאולצת מעכשיו לעכשיו, ללא תאום עמו וללא הסכמתו.

8. ניתן לפצל את החופשה ובתנאי שיהיו לעובד 7 ימי חופשה רצופים לפחות. את היתרה יש לצרף לשתי שנות העובדה הבאות. לא ניתן לצבור חופשה מעבר לשנתיים הבאות. זאת אומרת, ימי חופשה שלא נוצלו במשך 3 שנים – המעסיק רשאי למחוק אותם (חייבים להתריע ולהזהיר את העובד קודם).

9. מעסיק יכול להודיע לעובד על ימי חופשה מרוכזים (בתחילת העבודה של העובד או מספיק זמן מראש, למשל בקשר לשנה הבאה ואילך). עובד שלא נותרה לזכותו יתרה של ימי חופשה צבורים במועד היציאה המרוכזת של החברה לחופשה, יש לנכות לו את ימי החופשה שלו משכרו. אין להכניס את העובד ל"מינוס" בצבירת ימי החופשה שלו.

10. חישוב התשלום : עובד במשכורת, זה שמקבל שכר קבוע בכל חודש צריך לקבל את אותו השכר בעד אותו פרק זמן שהיה מקבל אילו לא יצא לחופשה.עובד בשכר משתנה, צריך לחבר לו את השכר שלו ב- 3 חודשים שלפני החופשה ולחלק במספר 90. את המנה יש לכפול במספר ימי החופשה להם זכאי העובד על פי וותקו ואשר נצברו לזכות העובד במועד יציאתו לחופשה. אם השכר ב- 3 החודשים האחרונים לפני החופשה לא היה שכר מלא, יש לעשות לקחת את שלושת החודשים המלאים ביותר בשנה האחרונה לפני החופשה ואת התוצאה הזו לחלק ב- 90.

11. בחודש בו שוהה העובד בחופשה, מומלץ לציין בתלוש בשורה נפרדת את התשלום בגין "דמי החופשה" (ברכיב נפרד) תוך הפחתה של רכיב "השכר" באותו החודש. למטה בתלוש, במעקב ימי החופשה להפחית את מספר ימי החופשה שהעובד ניצל. באופן כזה בולטת העובדה שהעובד יצא לחופשה וקיבל דמי חופשה מתוך הצבירה שלו.

12. אסור לעובד לעבוד במקום אחר בזמן החופשה שלו . אם עבד, איבד את הזכות לדמי חופשה והמעסיק לא ישלם לו עבור החופשה. אם המעסיק כבר שילם לפני שנודע לו, הוא רשאי לנכות לעובד את התשלום מהשכר או לגבות את התשלום כפי שגובים כל חוב.

13. פדיון חופשה : עובד שסיים לעבוד ונותרה לזכותו יתרה של ימי חופשה לא מנוצלים, יש לפדות לו את התשלום בכסף. ישנה התיישנות: העובד לא זכאי לפדיון ימי חופשה עבור ימי החופשה צבר מעבר ל- 3 שנות עבודתו האחרונות.

14. מעביד שלא שילם דמי חופשה או לא נתן לעובד אפשרות לצאת לחופשה, עובר עבירות בהיבט הפלילי ואם יורשע יוטלו עליו קנסות ביחס לכל עובד ועובד לחוד. למנהלים ולחברי הנהלה אחריות אישית בפלילים בקשר לעבירות אלו.

*האמור במאמר זה אינו בא להחליף יעוץ משפטי ואינו בגדר יעוץ משפטי.